הליצנים הרפואיים: שאו אפים אדומים לשמים כדי שיחזרו בשלום

פעילות ליצנים רפואיים בבתי חולים. צילום באדיבות עמותת רופאי החלום

כ- 100 ליצנים רפואיים מעמותת “רופאי החלום”, פרושים מאז שבת הארורה 7.10.23 בבתי החולים, במקלטים ובריכוזי המפונים מעוטף עזה. מגוייסים לתמוך, לחזק ולהעלות את המורל. מחוללים בסיוע האפים האדומים שלהם, הבגדים הצבעוניים, כלי נגינה, שירה ומשחק, הרבה מאוד ניסים ונפלאות ונוגעים בלבבות. ויש המון המון המון סיפורים מרגשים.

הליצן הרפואי אמנון:

“ביקרנו חיילים פצועים בשיבא. הם מאושפזים בכמה מחלקות. עם אחד חגגנו את יום ההולדת 22 עם המשפחה, כנראה יום הולדת שלא ישכח. אחר מעוטף עזה, שהראה לנו שהוא מחורר בכדורים בידיים וברגליים ואפילו רסיס בראש, הוא אמר שזאת הפעם הראשונה שהוא צוחק מאז שנפגע. לחייל אחר שרנו עם הילדות הקטנטנות שלו שיר לאבא, עיניו התמלאו דמעות כשהסתכל על הבנות הקטנות. ועוד אחד ועוד אחד ועוד משפחה ועוד משפחה, וכול חיוך נחשב. מחר נחזור”.

דוש הליצן:

“לעיתים יש תחושה שהליצנות יכולה להיות אבלה, אך בלהטוט ותזזיתיות ווירטואוזית, היא מוציאה את עצמה ואת זה שנמצא באבלות מולה – והיא עושה זאת באמצעות פעולה. פגשתי את זה הרבה עם הלומים ואמהות שכולות בפרויקט של שנים, תחת הנהגתו של יורם בן יהודה. יום אחד באתי ליורם ואמרתי לו: ‘תגיד, מה אתה מרגיש מעזרת נשים׳ (הכינוי שלי לאמהות השכולות), ותשובתו אליי מתחת לזקנו הייתה: ‘דוש, אתה יודע מה הן השאלות המובילות שאמא שכולה שואלת במפגש טיפול ראשון שלה’? ‘האם אדע לצחוק עוד פעם בחיי? האם אדע לשמוח? האם אהיה מאושרת? האם אדע להתרגש?’ “.

הליצנית הרפואית לאה:

“סיגלית ואני היינו אתמול בצהריים בבית מלון בירושלים, תושבי שדרות, מלאאאא ילדים מתוקים, באולם גדול, שיחקנו ‘דג מלוח’, ואז הילדים הציעו לשחק את ‘הדוב הגדול’. עמדנו אחד מול השני בשני צידי האולם, והילד שהוא הדוב צועק: ‘מי מפחד מהדוב הגדול’?! וכולם עונים לו ‘אף אחד’, ושוב: ‘ואם הוא יבוא?!’ וכולם עונים לו בשאגה ‘שיבוא!’ ‘ואם הוא יטרוף’ – ‘שיטרוף!’ הם צורחים בצהלה ורצים. זה היה מאוד ליצני, מאוד מצחיק, ומי שנתפס חובר לדוב הגדול ושוב ושוב, וכל פעם בהתרסה גדולה יותר. זה היה מהמם. זה היה מעגל סוגר בעת הזו ומרטיט בלב”.

הליצן הרפואי שולי:

הליצן הרפואי שולי מסורוקה, מתחנן לליצנים הרפואיים בכל הארץ: “ליצנים יקרים, ראו כמה נעדרים יש מהקיבוץ שלי (ניר עוז)! שאו אפים אדומים לשמיים שיחזרו בשלום. תודה”.

מוזמנים גם לבקר בקבוצת הפייסבוק שלנו ‘טיול משפחתי בארץ ובעולם