בעלי יכולת תנועה במים, ביבשה ולכל הכיוונים, מטפסים על סלעים ועוברים מכשולי בוץ וחול, וממשיכים לנוע לעבר היעד
סרטני נחלים בנחל שניר. צילום שור ענתבי, רשות הטבע והגנים
מה אנו יודעים על סרטני נחלים? דותן רותם, מחטיבת מדע רשות הטבע והגנים מתאר אותם בדימוי יפה: “תחשבו על המצאה גאונית של רכב, היכול לנוע במים וביבשה, לנוע לכל הכיוונים, לטפס על סלעים, לעבור מכשולי בוץ וחול, ולהמשיך לנוע לעבר היעד. כל הרעיון הזה מגולם בסרטן הנחלים”.
סרטן הנחלים, כשמו כן הוא, חי לאורכם של נחלים זורמים בכל רחבי ישראל. סרטן זה הוא מקבוצת קצרי הבטן לעומת ארוכי הבטן, דוגמת הלובסטרים המפורסמים. ככל הסרטנים הוא נושם בעזרת זימים. כדי לשהות מחוץ למים הוא יכול להכיל מים בגופו, כך שהזימים יכולים להמשיך ולתפקד גם ביבשה. לכן ניתן לראותו לפעמים גם במרחק מה מגוף המים הקרוב. את המחילות שלו בגדות הנחל (או בשולי שדות מושקים), הוא חופר עד שתחתיתה מתמלאת במים, כך שהוא יכול להמשיך לנשום כשגופו טובל במים.
מרבית הסרטנים החיים בים, משחררים ביציות וזרע למים הפתוחים, שם מתרחש המפגש של השניים, והפרטים הצעירים נסחפים בזרמי הים כפלנקטון. בנחלים תיתכן בעיה כי הזרע או הביציות עלולים להסחף בזרם. לכן סרטנים אלו מקימים מגע הדוק בעת הרביה, ולאחר מכן הנקבה נושאת את הביצים בבטנה ולתקופת זמן גם את הסרטנים הצעירים שבוקעים מהביצה. מחקר שנערך בנחלים הנשפכים לים המלח, כמו נחל ערוגות ונחל דוד, הצביע על כך שהזכרים גדולים מהנקבות וצבתותיהם גדולות יותר, דבר המסייע להם בתהליכי החיזור.
כמעט בכל טיול בנחל זורם ניתן להבחין בסרטנים אלו בתוך בריכות מים שקטות ובמפלונים קטנים, שם הם אורבים לטרפם המגיע עם זרם המים או חי בסבך האצות. זהו מין שמוגדר בסיכון, עקב הפגיעה בבתי הגידול הלחים. בעת טיול, יש להתבונן בהם ולא לנסות לשלות אותם מהמים. הם כמובן לא מסוכנים לאדם ומהוויים חלק ממארג המזון של בית הגידול של הנחל.
